<h1>הרוקח סימן ש"ז</h1>
<h2>דף ב.</h2>
הלכות חש"מ מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש. בגימ' זה לימוד על חש"מ שאסור בעשיית מלאכה. וביום השביעי עצרת לה' אלהיך כל מלאכה לא תעשו בגימ' מה שביעי עצור אף ששה עצורין מעשיה. כל מלאכת עבודה לא תעשו בגימ' זה לימד על חש"מ שאסור במלאכה. את חג המצות תשמור בגימטריא זה לימד על חש"מ שאסור בדבר שאינו אבד. בחגיגה בפ' אין דורשין (דף י"ח) תניא ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך מה שביעי עצור אף ששה עצורין אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששה עצורין בכל מלאכה ת"ל השביעי השביעי עצור בכל מלאכה ואין ששה עצורין בכל מלאכה הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר ואיזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת ואמרו חכמים דדבר האבד מותר לעשות בחש"מ. משקין בית השלחין ולא בית הבעל. מדלין מים לירקות לאכלן ולא ליפותן. אין עושין עוגיות לגפנים אבל ישן שנתקלקל מותר. מתקנין אמת המים המתקלקלת חוטטין בורות שיחין ומערות של יחיד בצורך להן אם אינו צריך אסור. אין חופרין אפי' צריך היחיד ושל רבים חופרין אפי' אין צריכין. וסדין את סדקיהן. יוצאין לכוון הדרכים לתקן הרחובות. ומציינין את הקברות. ויוצאין על הכלאים וצדין את האישות ואת העכברים ומחריבין חורי נמלים. מקרדין את הפרצה במועד ואינו טוחה בטיט בכותל גנה, אבל כותל חצר או כותל בית טחה כדרכו מפני הגנבים. סותר ובונה עושה מעקה לגג ולמרפסת ומעשה הדיוט ולא מעשה אומן. שפין הסדקין ביד וברגל ולא במחלצים הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד בלא שינוי, נשברו מעי"ט אסור לכוין מלאכתו במועד אם לא כיון מותר. וכן אם לא כיון ואין לו חביות קשורות ליתן בו יינו מותר לקושרן במגריפה אע"פ שמשמיע קול. מעמידין תנור וכירים במועד. דרש רבא מנקרין ריחים במועד. מותר לעשות ארוות סוסים. אסור להשוות הקרקע לנקותו ולהשקותו. אסור לחתוך האילן שיגדל אין מזיירין שדה במועד. בשילהי מי שהפך מועד משום טירחא ולאו טירחא כשטורח נראה כמבזה את המועדות דאמרינן במכות (דף כ"ג) ובערבי פסחים (דף קי"ח) כל המבזה את המועדות כעובד ע"ז שנא' אלהי מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמור. ההדיוט תופר כדרכו והאומן כשיני כלב מרחיק התפירות או פעמים תוחב למעלה ופעמים למטה. מי שנקרעו מנעליו במועד אסור לתקנן מדאמרי' בפסחים בשילהי מקום שנהגו שכן עולי רגלים מתקנין מנעליהן בחש"מ, דווקא לעולי רגלים מדלא קאמר שכן מותר לתפור מנעליו. ואפי' להוליך כליו מבית האומן אסור מדמשמע בפ' מקום שנהגו ובפ' מי שהפך, ואם כליו בבית האומן ואינו מאמינו מניחו בבית הסמוך לו ואם חושש שמא יגנבו לו יביאם בביתו בצנעה. קיטורי בירי אסור שממלאין קש ומקמטין בגדים עליהן ביד אסור. אמר רבא פרקמטיא כל שהוא אסור. אמר ר' יוסי בדבר האבד מותר כל סחורה שאם לא ימכרנה עכשיו יפסד עליה מותר, דרב אשי לא התיר לרבינא לשאל חובו אלא מפני שלא היו באים אלא אז, כמו בבציר ליקח יין בחש"מ מותר אם לא יקנה אז כל השנה לא ימצא. ולקנות שום סחורה אסור.
<h2>דף ח.</h2>
לא ילקט אדם עצמות אביו ואמו במועד לא יעורר על מתו לא יספידנו קודם לרגל שלשים יום. ירושלמי עורר מזכירו בין המתים הספד מספידו בפני עצמו. אין חופרין כוכין וקברות במועד אבל מאריך בו ומרחיבו ומקצרו. ירושלמי סדו בסיד וארון עם המת בחצר ועושין לו קבר ועושין לו כל צורכו גוזזין את שערו ומכבסין את כסותו ומביא דפין ומנסרן ירושלמי מת מפורסם עושין ארון אפילו בשוק. נשים במועד מענות כולן כאחד אבל לא מטפחות ביד ולא מקוננות אחת מקוננת וכולן עונות אסור אם נקבר אין מענות. ואסור לילך על הקברים במועד. אמר רבה בר רב הונא אין מועד בפני תלמיד חכמים הני מילי בפניו או ביום שומעו. אין אומרין ברכת אבילים במועד אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים כמו שעשה רבי עקיבא שאמר לכו לבתיכם לשלום.
<h2>דף יג.</h2>
בפ' מי שהפך אין לוקחין בתים עבדים ושפחות ובהמה אלא לצורך המועד או לצורך המוכר שאין לו מה שיאכל. מקבלין קיבולת במועד לעשותה לאחר המועד ובלבד שלא לשקול ולא למדוד ולא ימנה כדרך שהוא עושה בחול. מקבלין קיבולת לא"י אסור אפילו חוץ לתחום שיכול לילך שם ישראל מסקנא דהלכתא דאסור. וקיי"ל כל מה שישראל אסור לעשות במועד אינו אומר לא"י ועושה. מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ובלבד שיכניס בצנעה, אבל קודם מוטב לנשאה ביום פן יגנבוה כדרב יוסף דאם היו נושאים בלילה היו צריכין אבוקות ויותר אנשים מביום. מותר לקוץ עצים מן המחובר לשרוף כדי צורכו במועד ולא יותר. רב הונא חצדו ליה חצדא בחולא דמועדא. טוחנין קמח בחש"מ לצורך המועד שלא לצורך המועד אסור. ובכולן אם הותיר מותר ובלבד שלא יערים. מותר ללקט פשתן וללקט כשות ולעקור שומשמין ולקצר תבואתו ולבצור כרמו בחש"מ פן יתקלקל ואדם חשוב צריך להחמיר על עצמו. כיון מלאכתו במועד אם מת לא יקנסו בניו אחריו. אין מפנין כלים מבית לבית אבל מפנין מבית לחצר. ירושלמי אין מפנין אפילו מדירה כעורה, ובתוך שלו אפי' מדירה נאה לכעורה מותר ששמחה לדור לאדם בשלו. בפ' מקום שנהגו (דף נ"ה) אין מושיבין תרנגולת על הביצים אבל תרנגולת שמרדה מחזירין אותה למקומה בתוך שלשה למרדה וכבר ישבה על הבצים ג' ימים דפסדי ביצי אבל אחר ג' למרדה ותוך ג' לישיבתה דלא פסדי אסור כדמשני רב הונא ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה. הזבל שבחצר מסלקין אותו לצדדין ואם נעשה חצר כרפת מותר להוציא באשפה. אין נושאין נשים במועד אבל מחזיר גרושתו, וכולן ערב הרגל מותר. ירושלמי משום ביטול פריה ורביה מחזיר גרושתו הדא דאת אמרת מן הנשואין אבל מן הארוסין לא. עושה אשה תכשיטין במועד כוחלת פוקסת ומעברת סרק על פניה ומעברת סכין על פניה של מטה. ירושלמי נוטלת שערה וציפורניה. מסרגין המטות שתי וערב אבל אין מפשילין חבלים במועד. מקיזין דם לבהמה. ועושין לה כל רפואה במועד. ומותר לקלוע קליעות לדגים אבל לא מצודות כרב. מותר לקלוע בשבטים ועוד בימות החמה שתתייבש מיד במועד ויאפה בו אבל לא בימות הגשמים כרב יהודה. מותר לעשות נפה וכברה מי שהפך זיתיו או יינו בתוך אזלי הבור קיימא לן כרבי יוסי גומר כדרכו. ומותר להעלות צמרו מן היורה ופשתנו מן המשרה מקבלין קיבולת וכו'. ואסור לשקול כסף לגוי אפילו יצרפנו לאחר המועד. אין זופתין כלים במועד לא קטן ולא גדול. מחפין הקציעות בקש. מוכרי כסות וכלים מוכרים בצנעה לצורך המועד מוכרי תבלין מוכרין כדרכן בשוק.
<h2>דף יג:</h2>
ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים ומן השביה ומבית האסורין. ומנודה שהתירו לו חכמים ומי שנשאל לחכם והותר. והנזיר. וקטן שנולד במועד מותר לגלחו במועד. ומותר לגלח שפה המעכבת משפה לשפה. ומותר לגלח ציפרנים בסכין בין דיד בין דרגל ולא במספרים. ושער במקום הקזת דם מותר להעבירו במועד. ואשה העולה לטבילה מגלחת ציפורניה במועד. ואלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה ומבית האסורין ומנודה שהתירו לו חכמים וכן מי שנשאל לחכם והותר. ומטפחות הידים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג. והזבין והזבות והנידות והיולדות וכל העולין מטומאה לטהרה מותרין ושאר כל אדם אסורין. אמר רבי אמי אמר ר' יוחנן מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחש"מ. ירושלמי בגדי קטנים כמי שאין לו אלא חלוק אחד. כלי פשתן מותר לכבסן אבל של קנבוס וצמר ושאר מינין אסור לכבסן, מיהו אין להתיר לכתחילה כלי פשתן מדאביי דאמר מאן לימא לן ברצון חכמים עבוד. ובגדי כתם מותר לכבסן.
<h2>דף יח:</h2>
ואלו כותבין במועד קידושי נשים וגיטין ושוברין דייתיקי ומתנות ופרוזבולין ואגרת שום ואגרת מזון ושטרי חליצה ומיאונין שטרי בירורין וגזירות ב"ד ואגרת של רשות. ירושלמי שום היתומים ומזון אלמנות. אין כותבין שטר חוב במועד ואם אינו מאמינו או אין לו מה יאכל מותר. וכן שטרי מכירה אסור. ואין כותבין ספרים תפילין מזוזות ואין מגיהין אות אחת. וקיימא לן כר' יוסי מוכר כדרכו כדי פרנסתו. ואין כותבין אגרות לחבירו ולא שאילת שלום אבל לשלטון מותר. ואין לכתוב בעוגל והלכה כותב תפילין ומזוזות ונותנם לאחרים ואם אין לו ספרים מותר לכתוב ושכר פעולה שאין לו מה יאכל מותר כדאמר בפ' מי שהפך. שטרי חוב ומכירה אסור. הלכה טווה תכלת בין באבן בין בפלך דווקא לציציתו. מותר לסרק ראשו בחולו של מועד. אין אבילות ברגל. בסוכה בפרק הישן עושין סוכה בחש"מ. בפסיקתא דסוכה מר"ה נקצבין כל מזונותיו של אדם חוץ ממה שמוציא בשבתות וי"ט ובר"ח ובחש"מ ומה שהתינוקות מוליכין לבית רבן אם הוסיף מוסיפין לו.
